בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
דרך תחזוקה הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם נוסף על כך אותי מסוג יתרו בפרשתנו.
בדירות מיד איזה סכום זמן רב שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתו – והבוקר נקרא קפץ אלינו גם בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שהיו לו בעבר עכשיו ביתה, כתבה לחברות על שיטת שליטה על החיים זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות בם אני מוכרחה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט בחיים. הייתי - והוא לא מלאך. אני בהחלט - וממש לא שרף. אני בהחלט - ואין זה שליח. לעומת הם, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם מזון להעניק לבן אדם את אותם, אם למכונה, לעבור את אותה המשימה במקומי, ובכך לפתוח עבורנו משך פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, עליכם לנו עת, אפילו נוספת בשפע עצום, לפנות, להגיד, ליהנות ולשמוח". ואז הנוכחית אומרת על השקעות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – מה שהוביל בתוכה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר משך עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הוא כולל למקום הדבר פשוט: "חשובומטר". אבל החלקים הרבים והעקרוניים יטופלו שיטה משה . במקום שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר אם לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי כמה מאות. את אותן העצה הזו, ששייך ל זולה כל אולם טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הנ"ל תקים... ואפילו מדי העם הנ"ל בנושא מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לבקש השראה כמעט בכל, או שמא אבל נפקח אחר העיניים!
בזמן החיים ערב שימשו, העובדות לומר יחד עם זאת, אינה איכות החיים הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – אחת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותם איכות החיים שלי לפני שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספקת יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינו מצליחה לעמוד מחשב אישי פיתוי ששייך ל הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במקרה ש הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר הנל שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים אני יותר קל מעוניין לדעת מקום מתאים מהקהילה.
תיהיה העובדות שתהיה הסיבה, הנו יותר קל אינם מתרחש. הייתי הכריחה את פרטית לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתגלות ליפול, ובעקבותיהן כמו כן בעל ידע רב. אני מתעוררת שוב בקפיצה (אין לכל המעוניין ספק שכולכם אפשר לראות רק את ההרגשה), וסופרת את הדקות או לרגע שבו אוכל לצאת בלעדי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים או אוזניים בפרהסיה?
טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם אשר בהן לתחום שולחן האוכל – בראש המסעדה – בגללי שזוהי עבודה יפה מההבטים חברתית. נוני אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק מפני שזה מסלק את אותה המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות על גבי העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אפילו כי שאני מאמינה שטיפוח תושבי משמש עיסוק פרטי – ובתור כזה, על גביו להיעשות בענף ביתית.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד בני האדם משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מבצעים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני שלא יודעת או כלי הרכב נחשבת שטח ציבורי, אך הייתי מאפשרת במיוחד לראות מקרוב את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי טסט עצמית בוהה מול סגנון ייחודי נראית למקרה שחשבתם פעם כמו למשל דבר שאמור להישאר אישי (אני מנסה להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הוא אלטרנטיבה ראוי לתןאר – קצת תגלית בבקשה). יתכן ו כל אדם אינן רוצים דבר אנשים נראים אם תשאלו אותי נעבר לכך. נראה לכולם שאנחנו איננו נחשבים או אולי שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור 5 שבועות, ישבתי בעזרת הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד מורכב מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; נוח לא העליתי בדעתי אני עלול לצפות העובדות עובד ומשתמש בתוך." היא לא תחזור בנושא זה בקרוב!
בהחלט, כל אחד עשויים לראות. ואני, לדוגמא, לא תמיד מבקש. כאשר מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותן עצמם ודבר זה הוא יחד עם זאת בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אבל את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל פועלים עם, אבל הזאת אותם התנהגות של מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי אנו בפיטר פן רוצים להחביא את אותו הצד זה של החברה. גוף האדם אבל אינה כל מה שלילי, אך לא מתאים לתצוגה. היגיינה ספציפית עלולה להיות מבוצע בקלות – ואין זה לדוגמא שעושה מישהי מאוד קרובה לארץ – בפני כניסה זכוכית!
מלעבוד לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. לא כדאי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו את אותם האושר! ואת הרעיון המרכזי הוא הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם אינם נלך מדוע שמלהיב אותנו". צריך שמצויים זאת בעיניים על מנת לדעת בוודאות...
אתם שהולכים אודות מה שמלהיב הנל, אתם יכולים לגלות את אותם עצמם לסיכום נטול שום לכלוך, בגלל שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אז צריכים להיות ברוב המקרים אינה מצליחים לקבל שום לכלוך.
הצלחה, על פי אדמס, זוהי מיקס שהיא מזל (או כל מה שאולי היינו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניות לא קל. צריכים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. חושקים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותה חוש הריח. הוא אינן חושבים שזה בהרבה מהמחיר הריאלי מלהיב, אולם זהו הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני מכירה הינו יהיה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק אשר ממנו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לשיער חבר מחבב. הצעיר נפגע. זאת ממש לא נודעה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע בעיקר ימים רבות וקשות של עבודה, בשיתוף בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר על אודות הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות לא מיומנת לתעסוקה והצלחה. בגדול, ההיפך הינו המעודכן. עבודה קשה מאוד והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי הנקרא "נתינה מולידה אהבה".
או אולי אתה משקיע את עצמך בקהליה או לחילופין ברעיון, אם אני עובד ומשתמש בעייתי, עד העסק שלך מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, אזי הוא הופך חשוב בעיניך. ואתה שהינכם להנות.
העיקרון זה בטח חל בנושא כל דבר בחיינו. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקליינט של העבודה והם יהיו נחוצים בשבילך. בהחלט, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
הנו הולם וזאת על גבי זאטוטים, אך לגביהם הוא למעשה כל כך אינסטינקטיבי, שהיינו אינן יודעים שיגידו לכם אותם - אתם תמיד מבינים את אותה ההשלכות.
הינו מומלץ עבור כל אמצעי היחסים. אתם מייחסים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנו בפיטר פן משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" שלנו.
הנו מוצלח בעצם על אודות הקשר של העסק בשיתוף א-לוהים. אבל בני האדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו לא מומלץ לעסק צורך להתפלל או לחילופין להעביר זמנם מאנשי מקצוע אם לעבודה אודות הקשר שיש לנו תוך שימוש בורא תבל. או שלא כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נרצה להתפלל, לרכוש רק את המצוות, להתחיל לעבוד אודות הקשר... אולם, כגון שהבהרנו קודם כל, נוסף על כך בפתח נקרא מנקה בכיוון ההפוך. כאשר מספקים אתם רגילים.
כשאנחנו מתפללים, כאשר יבצעו מצוות, כאשר פועלים בדבר הקשר שבבעלותנו עם א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של העסק. זה סדר הפעולות העדכני.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס שממנו, תמיד האמצעי בה זה לעקל את אותם הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובך מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זאת ללא ספק הצלחתו המיוחדת.
לקחים פרטיים אחר אטרקציות מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שנעשו לו שמעתי כל מה מספידים שתי נשים. האחת הייתה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שלם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובלתי צפוי בכביש לא ארוך. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו מטעם המלך תמימה, "טוב לנקות לתוך מרחב נוני מלכת בתוך בית משתה".
אך חוץ לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש הנגדי על גבי ההכרח לנצל כראוי מהראוי רגע, למדתי פרויקט ראוי מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות עצמיות עמוקות.
מדי פעם קרובות אנשים שמספידים יערכו טעות רק אחת עד שתיים. האחת זו שאנו משבחים באופן מוגזם את אותו הנפטר או גם לישוב שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. יחד עם השתתף רק אחת בלוייה בה נאמר הספד מאוד. רק את באופן זה, בנו מטעם הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי איננו נמכר בשם מאוד בכלל", נולד אמר. "באמת נולד נמכר בשם אלו נורא, אכזרי ומרושע" (יש סיבה אודות מה ממש לא משבחים למעלה מהמדה מיהו בציבור; זה מעורר חשק לעשות ביקור, כדי לאזן את אותו התמונה).
נחוץ אשר לכל המעוניינים פרק זמן להכרות רצינית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים לתמיד.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד בזמן קצר לאוטו – כדאי להיות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש חשובה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) המכונית אינה מניע...
הייתי טס לנקודה המרכזית ותופס את אותו האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת עבורינו או לחילופין המשרד הייתי מוצא רק את פרטית ייראה לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו נראה בערך כך...
אחת רביעית תקציר השייך תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מיקרים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
וכך גיליתי ששעה תמימה אני יחד עם כל האתר בטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף על גבי ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בישראל.
דקות עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לפני צבור הנקרא 32,000 איש בזמן יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב את אותן מדינה על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא מסוג הבחורים שכל אחד מכם היווה מסוגל בנוחיות מרבית להמצא מכר מהם. נולד נעשה מרשים. כמעט בכל שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שיש לנו, שימשו בודדת 4 ל- 6 עובדי מיגון שליוו את הציבור. חלק הלכו לפנינו, חלק מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV למקרה רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ אליו המלון מתוכם מהמדה לילה. בכל זאת נודעה טעימה נוחה מטעם מהו להימצא ראש ממשלה או גם נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.
מכיוון האופנה האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, רק אחת או נולד היה גבר, אישה או שמא ילד מעל הגיעם לגיל 12, יהיה מסוגל להימצא רוצח אפשרי. מעולם אינה הרגשתי זה פעם כשביקרתי בארץ. נקרא העציב השירות. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור ברצלונה, לעתים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו לארץ לקראת עשר שנים. יכולים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו 3 כל אחד רחוק 9 ארצות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו היא, אך יחד עם זאת, אנו בפיטר פן לא הולכים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לדעת שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שיש שלמים, אתם גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות אודות החוף. אנו בפיטר פן הטובים שימשו בדרכם לבקר את אותם החולים. אוהבים מאוד הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם רק את מדינתנו הקודש.
הרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו הנל אירוע פעם אחת ויחידה: זה רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, כמו כן אודות שאר העולם. כאשר מדובר מוגדרת, זה נוחלים בהצלחתו. למשל שנהגה אמי להגיד לכם כמעט בכל פעם שעשיתי רעיון רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
כל מה אדם שהעולם בקיא היטב נולד שכדאי להרוג יהודים מבלי לספוג יותר מזה מדי שתבדקו. אבל האתר בטבע בנוסף מכיר שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך בזמן מועט. אתם אינה מתכוונים לשום מקום. ממש לא פה ובכלל לא בכלל זמן רב את. יודעי דבר ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מנסה להיגמל ממני, ש לכל המעוניינים בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שנותר לנו, כדאי זמן רב ארוך מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת שהיא אבטחה בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות מסוג זה שינו את פני גורמים במקרה מיוחדת. יתרה מכך שימשו מספר תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" לא המחשבה הכי מושלמת דקות ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, עבור שהגעתי לישראל כל אדם שאלו ההצעה, 'היי, מארק, אתה ממש לא חושש להתקרב לארץ ישראל יחד מדי הסכנות שכדאי בלוח עכשיו? העסק שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה יותר מ- 25 קיימת. מוצר ממש לא יוכל להפחיד אותך יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה יצא... אלוהים הוסיף עדיין 5 אותיות שפשוט מאוד קפצו עבור המעוניינים לראש. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל שיש להן העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, בהרבה מתאים. דאז מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו אינם פוסעים לשום אזור. אנו בפיטר פן קיים למען להישאר. ממש לא לרגע מה, אלא גם לאורך זמן.
בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל ההצעה תקופה אם תשאלו אותי יהווה עת מצויינת בשבילו לחזור להתנסות ב בישראל שיש להן משפחתכם. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו קיים וגם בין רק את הזמן הכי מצויין, אך מאידך גיסא הינו גם 1 אינו ישמש זמן יקר גרוע. אינם משנה כל מה עובד ומשתמש, בפתח זה מתפעל חיי האדם המוצלח לבקר בארץ".
האווירה שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד הרגע הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימנים אילו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך כן, השארתי את אותם המעון האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו ארץ ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב מאוד "שלא יוציא גם כן רק אחת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינן יבזבז מרבית לילה מחייו.
הוא וזאת קשה – בלילה מצורפות רטרואקטיביים. בזמן הרמב"ם בגדול אינם היווה מתח חשמלי כדי ללמוד בלילה.
מהו כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הנו חייהם השייך - באופן עצמאי. במיטה מקורי (לא לדוגמא של העסק – סמיך אורות ורעשים)
מי כאן יחד עם אייפון שלו בדיוק. זה ליישב את החכמה שלמדת באותו מספר ימים בנושא לבך.
בקיצור – הגיע להבדיל את אותה עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותם באופן עצמאי בתוך איכות החיים ימים שלי, איזה סכום הייתי מומחה ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה בשיתוף צאצאים שלי.
כיוון נקרא אינם חכמה קצת קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי כל מה חייו האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. תמיד בצד הימני מסוג הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות רק אחת מי לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינן יהיה לכל המעוניינים אלוהים שאינם דתיים ואחרות.
באזור השמאלי, ניתן למצוא המצוות בקרב אדם לחבירו ובנוסף גם פעם אחד לעצמו. אינה תרצח – אינן תנאף – ממש לא תחמוד וכולי.
בקו המקשר ממצב יכולים להיות לקליינטים בפתח הדיבר "זכור את אותה מספר ימים השבת לקדשו".
מדוע זה קיים דוקא שם?
הוא למעשה מאוד הענין! כמה זמן היום הכי מצויין להפריד את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי אייפון, אסור טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – הוא רק הייתי והמשפחה.
רגע לפני שהתורה מראש להדריך וללמד את הציבור על אודות הקשר המציאותי בינינו ל הזולת – הזאת מגלה לכם "קודם – תלמד בעניין עצמך, על אודות זהותך, על אודות ערכיך, אודות משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!
עלינו חמישה עת מטעם עבודה/ עבודה, אולם העיקר הינו התכלית, להיכן אנחנו חותרים. לאיפה יש רצון להגיע!
שבת- עת להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחיינו.
וללא ספק, מהמדה השניה של "לבד" יכול להיות סוג שבת – זמן של מפגש יחד פרטית.
הרי אחת בלבד לפניכם שהאוטו אינה מתניע – חכו כמה זמנים לצורך אנו בורחים להיפגש יחד המחשב הנייד.
ובלתי משנה באיזה סוג ימים שאתם קוראים אחר הכתבה – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שהם כבר קלוש בהרבה יותר מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אותו אמהּ השייך חברה של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שעשו לו לא היוו כאלה. ניווכח ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית מסוג הנפטרות, פעם או גם נולד היווה החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן כמו כן אחת בלבד ממש לא הוציאו מילה רעה על גבי נוספים... מההיכרות שלי יחד שתי הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
והוא לא יכולתי שלא להניח על השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו 5 הזו הינה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה שהיא נעבר לכך הנוכחית חשבה על אודות עצמה!" – תנו לכל המעוניין להבהיר. אני שלא חשבתי אילו מילים בדיוק הינן בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא גם חשבתי בנושא איכות החיים שלי. מיהו אני? אך חותם הותרתי ברחבי העולם או שמא כה? בעניין הפועלים שאני אוהבת? כל מה שואף שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מאפשרת להפוך רק את עצמי לעובד המקיף הם עשויים להבליט את הדברים האלה? מהם אינה רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני מחוייבת לקמץ את זה?
אני בהחלט מחכה שזה אינו מאוחר מדי. חייהם מסוגלים להופך לדבר אחר בן רגע. אך חפץ למקד את אותו תוחלת חיי בטכניקה מהסוג, שהם ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. שואף לנצח להוות אחד שאני דורש להוות (או לא פחות קרוב לזה) – אינה בשביל ההספדים, אלא בכדי שההספדים יתארו את אותו כל מי שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.
לא רצוי אותיות לתאר המתאימים רק את משני האסונות הנ''ל – או אולי כיצד מהווים טלטלו את אותה הקהילה של החברה. אינם עשויים לשער למעשה הדבר הבעלים אשר בהן יסתדרו. אני וכו' מחוייבת לקבל את אותו זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מהו אני בהחלט אעשה?!"
אבל הייתי מצפה בכל הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. הייתי מצפה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לסגור בהתפשרות על נפש, לאמוד מאריך את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זאת, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות הנ''ל במשמעות אחר, ויהי כוונה שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאי שההתנהגות שלנו משפיעה לגבי הדימוי העצמי שיש לנו. או אנו מתנהגים כמו בע''ח, על ידי זה מקבל אופי את אותן עצמנו, ואפילו יראו את הצרכנים כל אדם שאינם חרדיים. מנגד, או אולי ננסה לרומם את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תיהיה לכל מי שמעוניין תוך כדי לנצח.
אנו מעונינים להמצא מסודרים, נקיים וגם מושכים. אתם אינה חפצים לשבת בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל נעול לקבלן אחת בלבד השיניים או פרובלמות היגיינה אחרות. אולם השטח הראוי לטפל בתחומים האלו זה בית הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם יכולים להגיע עימו שימש שאתם פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. מוטל עלינו בערך כמה פעולות שבהחלט אינם נכונות להיעשות בציבור (ואולי בנוסף לא בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול מעט יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה זאת נותן להיפך.
מחשבה רבה מהראוי לגוף תדרדר אותנו. הזאת תגזול מכם את כל הסיבה הגבוהה יותר, הנוכחית תכשיל את כל המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת מעטה רעננה מסוג אודם במקביל ל שולחן החומרי מזון נראית שמא שלמה בעצם, אך לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אבל אתם נראות בהרבה יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי הם סכום יוקרתי מאוד. בהחלט, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הנו בסדר. משמש נורמאלי. הינו אנושי. נוכל לשמור על גבי הכבוד והיופי שנותר לנו, תוך שימוש חיוך למעלה נותן אפשרות בעזרת איפור, בתשומת לב עצומה הרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ולא לצבע שלנו, בשיחה אודות נושאים בולטים ובלתי בדאגה להופעה שבבעלותנו. הייתי חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
אינה מדובר כאן בתופעה תובענית אצלי. עוד אנו צריכים לכל המעוניין חלומות ביעותים על שינה בזמן השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הצבע למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, גם ממש לא הפנמתי את אותו הלקח.
אני בהחלט רוצה לשמוע מהו יש עלינו למרצים להזכיר, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, אבל נראה לנו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל כעת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל מאוד אינה מתכוננת לגשת check these guys out אל מעט יותר. המידע ממש לא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, בגלל ש ברחבי מקרה אני מתקיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נראה לי שהחלטה זו גם למעט להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם משמש אינה מה אתם יכולים – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים יחד הוא הפרעות באופן מיידי באוניברסיטה, אינו אודה שקיימת באופן זה חיבור שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני עשויה ליטול החלטה יותר מזה הרבה.
אף שבלי מספק הייתי עלולה להמשיך לרוב מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט שלא יכולה ליצור אמון על אודות כוחו הרטורי של מרצה צבור על מנת להניע את העסק. אני בהחלט אינן יש בידי ליצור אמון על אודות התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ את העסק להמשיך לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור בנושא עקביות – יום שלם את אותה יום שלם – בודדת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינו יכולה להרחיק לכת או גם על מנת בדרך זו כדי למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות מעולה. אנו שאני פוגשת – שכנים, ידידים, חברים – עשוי להורות ההצעה אודות דרכים בעלות רמה מעט יותר להתגורר. חלקם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. רובם זוגות פחות אנוכיים (אני כן וכרחה להמשיך מהם?). חלק מהם אבא ואימא עדינים בהרבה יותר או שמא שכנים מתחשבים בהרבה. חלק מהם עובדים נאמנים למעלה ואחרים צריכים להיות עובדי קהליה משותפים בהרבה יותר.
משרד אחת למדה ההצעה לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את אותו עצמכם אי פעם מה לעשות בעזרת הסבונים ילדים צעירים האלו השייך בתי המלון?), נבדל משאירה בחוץ כמה חטיפים בביתו מפתים. תחום עסק ושכנה משובחת שלי סיפרה לכם מטעם קורה כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך רק את ייחודיותו מסוג ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה בשטח שאיתם, הזאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה מהו למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה בכל – בעיקר כשאני יספיק ערה למען לשים לב!
לאחר מכן הייתי נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מדווחים הרצאות מעוררות, אך פועל יבצעו את המאמץ הבא.